משמורת משותפת

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת, או אחריות הורית משותפת, היא הסדר משפטי שבו שני ההורים חולקים באופן שווה את האחריות לטיפול בילדיהם לאחר פרידה או גירושין. שלא כמו במשמורת יחידנית, שבה הורה אחד מחזיק בזכות הבלעדית למשמורת וההורה השני מקבל זמני שהות, המשמורת המשותפת מבטאת שוויון הורי בנוגע להחלטות מהותיות ולנוכחות יומיומית בחיי הילד.

המשמעות המעשית של משמורת משותפת היא כי שני ההורים מקבלים החלטות יחד בנושאים כגון חינוך, בריאות, מגורים ודת, ובנוסף לכך הילדים שוהים לסירוגין אצל שני ההורים לפי חלוקת זמנים ברורה, ולעיתים אף שווה. המשמורת המשותפת מבוססת על עקרון טובת הילד, והיא נתפסת כמצב המועדף כל עוד מתקיימים התנאים לכך.

התפתחות מושג המשמורת המשותפת בדין הישראלי

בעבר, בתי המשפט נטו להעניק משמורת פיזית לאם, במיוחד כאשר הילדים היו צעירים, וזמני שהות מצומצמים לאב. גישה זו נבעה מהנחת יסוד חברתית ש"אמא היא המטפלת הראשית". עם השנים חל שינוי משמעותי, וההכרה בחשיבות מעורבותו של האב בגידול הילדים התבססה.

בשנת 2013 פורסם דוח ועדת שניט, אשר המליץ לבטל את חזקת הגיל הרך (הנחה שילדים עד גיל 6 צריכים להיות אצל האם), ולעבור למודל של אחריות הורית משותפת. מסקנות הדוח השפיעו על שינוי חקיקה, אשר בא לידי ביטוי בתיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, וכן בהמלצות של פקידי סעד ובתי המשפט.

כיצד נקבעת משמורת משותפת?

משמורת משותפת יכולה להיקבע בשתי דרכים:

הסכמה הדדית של ההורים, אשר מעגנת בהסכם הורות או הסכם גירושין, או הכרעה של בית המשפט במקרה של מחלוקת.

בעת קביעת משמורת משותפת, בית המשפט בוחן את טובת הילד כעקרון עליון. בין השיקולים המרכזיים:

• מסוגלות הורית של כל אחד מההורים
• רמת תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים
• המרחק הגיאוגרפי בין בתי ההורים
• רצון הילד (בהתאם לגילו ובגרותו)
• רציפות טיפולית ורגשית

המשמורת המשותפת מותנית ביכולת של ההורים לתקשר באופן תפקודי, גם אם לא ידידותי, ולהתעלות מעל סכסוכים אישיים לטובת הילדים.

החוק החדש – מעבר מאפוטרופסות למשמורת לאחריות הורית

בשנת 2016 נכנסו לתוקפן הוראות חדשות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר שינו את הגישה המושגית. החוק כבר לא מדבר במונחים של "משמורת" אלא של "אחריות הורית". לפי התפיסה החדשה, שני ההורים שותפים לאחריות ההורית גם לאחר הגירושין, למעט מקרים חריגים שבהם אחד ההורים אינו מסוגל או אינו ראוי לשאת באחריות זו.

בהתאם לחוק, לאב ולאם סמכויות שוות לקבל החלטות משמעותיות בנוגע לילדיהם – גם אם הילדים שוהים רוב הזמן אצל הורה אחד. בתי המשפט שואפים להבטיח שההורים ימשיכו לתפקד כהורים גם לאחר הפירוד, תוך חלוקת האחריות ולא בהכרח חלוקת זמן שווה.

חלוקת זמני שהות (הסדרי ראייה)

משמורת משותפת כוללת חלוקה שוויונית (או כמעט שוויונית) של זמני השהות. המודל הנפוץ ביותר הוא "שבוע-שבוע", שבו כל הורה שוהה עם הילד שבוע מלא לסירוגין. מודל נוסף הוא חלוקת ימים בתוך השבוע (למשל: שני-שלישי אצל הורה אחד, רביעי-חמישי אצל השני, וסופי שבוע לסירוגין).

ככל שהילדים קטנים יותר, נוטים לבחור במודל גמיש יותר, עם מעברים תכופים כדי לשמר קשר יומיומי עם שני ההורים. ככל שהם מתבגרים – עולה הסיכוי לחלוקה קשיחה יותר.

היבט כלכלי – מזונות ילדים במשמורת משותפת

אחד הנושאים השנויים במחלוקת הוא גובה מזונות הילדים במקרה של משמורת משותפת. בעבר היה מקובל שהאב משלם מזונות גם אם הילדים שוהים אצלו חצי מהזמן. עם הזמן השתנתה הפסיקה, ובשנת 2017 פסק בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) כי:

• במקרים שבהם מתקיימת משמורת משותפת
• לשני ההורים הכנסה דומה ורמת מעורבות דומה
• ייתכן שלא ייפסקו מזונות כלל או שההורים יחלקו בהוצאות לפי יכולתם היחסית.

כלומר, אין כלל אצבע. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

שיקולי בית המשפט – טובת הילד

בית המשפט בוחן כל מקרה לפי קריטריון מרכזי: טובת הילד. אין מדובר באינטרס של ההורה, אלא ברווחתו, ביטחונו ויציבותו של הילד.

הקריטריונים המרכזיים:

• קשר רגשי עם כל אחד מההורים
• יכולת הורית ומעורבות בפועל
• יכולת לספק סביבה יציבה, תומכת ובטוחה
• היעדר אלימות או סיכון
• שיתוף פעולה בין ההורים

כאשר קיימת אלימות במשפחה או חשש לניכור הורי, בית המשפט נוטה שלא לאשר משמורת משותפת.

היבט רגשי ופסיכולוגי

מחקרים מצביעים על כך שמשמורת משותפת תורמת לבריאות הרגשית של הילד, מאפשרת שמירה על קשרים חזקים עם שני ההורים, ותורמת להתפתחות תקינה – כל עוד יש שיתוף פעולה בסיסי.

עם זאת, אם קיימת מתיחות קשה, עוינות או חוסר תקשורת, הסדר זה עלול להזיק ולפגוע ביציבות של הילד.

הסכם הורות – כלי מרכזי בניהול משמורת משותפת

הורים המעוניינים להסדיר משמורת משותפת יכולים (ומומלץ שיעשו זאת) לחתום על הסכם הורות. הסכם זה כולל:

• חלוקת זמני שהות
• חלוקת חגים וחופשות
• אחריות לקבלת החלטות
• הוצאות והשתתפות כלכלית
• מנגנוני פתרון מחלוקות

הסכם כזה מאושר בבית המשפט ומקבל תוקף של פסק דין. הוא מאפשר ודאות, מפחית סכסוכים ומגן על זכויות הילדים.

סיכום

משמורת משותפת הפכה להיות מודל מקובל ומועדף ככל שההורים מסוגלים לקיים שיתוף פעולה תפקודי. היא משקפת שוויון הורי, שמה את טובת הילד במרכז, ומתאימה למשפחות שמבקשות לשמר יציבות רגשית לאחר פרידה.

כדי לבחון אם הסדר זה מתאים לכם, חשוב לקבל ייעוץ משפטי מקצועי, להבין את ההיבטים הרגשיים, המשפטיים והכלכליים, ולוודא שהילדים הם בלב ההחלטה.

מדוע חשוב לבחור בעורך דין לענייני משפחה בעל ניסיון לטיפול בסכסוכי משמורת?

סכסוכי משמורת הם מהנושאים הרגישים והמורכבים ביותר בדיני משפחה. הם משלבים לא רק שאלות משפטיות, אלא גם היבטים רגשיים ופסיכולוגיים הדורשים התנהלות רגישה וזהירה. עורך דין משפחה מנוסה מביא איתו ידע מעמיק וניסיון בטיפול במצבים מורכבים – הוא יודע כיצד לייצג את טובת הילד, לבנות אסטרטגיה משפטית מתאימה, לנהל מו"מ יעיל, ולשמור על איזון נכון בין זכויות ההורים לבין יציבות הילד. בנוסף, הוא מכיר היטב את עבודת בתי המשפט לענייני משפחה, את הפסיקה הרלוונטית ואת הגורמים המקצועיים המעורבים – כגון פקידי סעד, פסיכולוגים ומומחים. בחירה בעורך דין מיומן עשויה להיות ההבדל בין הליך קשה ומתמשך לבין פתרון שמכבד את ההורות ושומר על טובת הילד לאורך זמן.

כי כשזה נוגע לילדים שלכם – אין מקום לפשרות. עו"ד רונן צרפתי, בעל 25 שנות ניסיון , ידע לייצג את טובת הילד, לבנות פתרון יציב והוגן, וללוות אתכם ברגישות ובמקצועיות לאורך כל הדרך.